דבר המנהל לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה

קהילת הגמנסיה,

אם יש תכונה אחת בלעדיה איש חינוך אינו יכול למלא את תפקידו, הרי שזו אופטימיות. תקווה כי העתיד צופן לנו טוב וכי הטוב הזה בר השגה. יותר ממקצוענות ולמדנות, יותר מאמפתיה, יותר מכריזמה או חוכמה, תכונת האופטימיות הכרחית כדי להאמין בעצם המעשה החינוכי וביכולתם של התלמידים לגדול ולהפוך את העולם לטוב יותר.

הימים שלנו הם ימים בהם קשה להיות אופטימי.

המלחמה המתמשכת, הנופלים הרבים, הפצועים ואחינו שעודם בשבי, פורסים על העתיד מסך כבד שקשה לראות מבעדו.

ובכל זאת, נתחיל את השנה עם תקווה לשנה טובה ולעתיד טוב. הרי התלמידים, ב״חדוות הנוער״ שלהם, מדביקים אותנו בתקווה. הרי הצוות מורכב מאנשי חינוך שלא יודעים דרך אחרת זולת האופטימיות ולהם חזון חינוכי. הרי ההורים נותנים לנו רוח גבית לחנך ולהצמיח.

בספרו ״עפיפונים״, רומן גארי מתווה דרך באמצעותה ניתן לשמר תקווה גם בימים קשים. דרך זו מושתתת קודם כל על הזכרון של ימי עבר טובים, המייצגים את הערכים והתרבות של החברה. גם אנו נוסיף לצעוד בדרכים הערכיות שלנו ומתוך כך נבנה חזון חינוכי לעתיד לבוא. נברא עתיד טוב יותר.

ציוני, ישראלי, מעולה.

צדק עלי מוהר – ״כל עוד על שחור הלוח תתנוסס מילה״, יש תקווה.

שנה טובה!

עופר טס

מנהל הגימנסיה