"העולם כולו במה, והאנשים והנשים אך שחקנים כולנו. איש איש וכניסותיו ויציאותיו. וכל אדם בימי חלדו יופיע בתפקידים שונים. עלילותיו – שבעה גילים… תחילה: עולל פועה, מקיא בזרוע אומנותו. אחרי זאת הנער הבכיין, פניו פני שחר, עם ילקוטו, בלא חמדה יזחל כצב לבית הספר. ואזי העלם האוהב: כאותו כבשן, הוא נאנח ושר מזמור נוגה על עפעפיה של בחירת ליבו. ואז – חייל ופיו מלא קללות, זקנו זקן ברדלס. . רודף כבוד הוא, ומבקש את הבועה "תהילה" אף בלועו של התותח. ואז שופט הוא וכרסו עגלגלה מפוטמה בבשר תרנגול הודו, עינו – חומרה, זקנו עשוי כחוק. פוסק פסוקי שגרה מלומדה, זה תפקידו בכאן. וגיל שישי הוא פנטלון צנום עם דרדסים ומשקפיים, צרורו תלוי ומכנסיו אשר שמרם היטב מימי חורפו, רחבו עד כי תאבדנה כליל שוקיו שנצטמקו. קולו זה קול הגבר העבה, חוזר פועה שורק כקול עולל, ומעמד אחרון, הוא המסיים את העלילה המוזרה: ילדות שניה ושכחה גמורה בלא שן, בלא עין, בלא טעם, בלא כלום".

(המונולוג של ז'אק השוטה מתוך "כטוב בעיניכם" מאת: וויליאם שיקספיר – מתרגמת לאה גולדברג).

מטרות החינוך לאומנות התאטרון

האומנות מעניקה טעם, תוכן ומשמעות לחיי האדם. היא מספקת לאדם כלים להתבוננות ביקורתית בחייו. האומנות חיונית בחברה המצויה במשבר של זהות והתרוקנות החיים. החינוך לאומנויות משלים את החינוך המדעי והטכנולוגי בפתחו את הדמיון היוצר, את החוש האסתטי ואת חוש הביקורת. הזנחת החינוך האסתטי מסוכנת לקיומה של חברה נאורה.
תוכנית התיאטרון איננה מתכוונת להקנות את אומנויות ביצוע התאטרון לכשעצמן אלא לעיצוב האדם, לשיפור היכולת שלו להבין אותה, להגיב עליה ולבסוף להיות שותף ליצירתה.

1. להפגיש את התלמיד אם אומנות התאטרון על כל מרכיביה.
2. להקנות לתלמיד הבנה וידיעה של מושגי היסוד ותהליכי היצירה.
3. לפתח את יכולתו של התלמיד לדון באומנות זו ולבקרה כצופה וצרכן תרבות פעיל.
4. לאפשר לתלמיד להתנסות במיומנויות היצירה של אומנות התאטרון, כחלק בלתי נפרד מהבנת הנושא וכאמצעי לטיפוח החוויה היצירתית של התלמיד.

מבנה תוכנית לימודי התיאטרון:

1. יחידת המבוא, שפת התאטרון.
2. סוגיות (ז'אנירים) וסגנונות תיאטרונים.
3. ההפקה התיאטרונית ומרכיביה.
4. סגנונות התיאטרון במאה ה – 20 , דרמה עברית ותאטרון ישראלי.
5. סוגיות נבחרות בתיאטרון.

חומרי הלימוד והתנסויות מחייבות:

1. הצגות לצפייה: צפייה בהצגות בפועל או בהצגות מתועדות באמצעות הווידיאו או קולנוע. מידי שנה יחויבו התלמידים לצפות במספר מסוים של הצגות.
2. מחזות מספרות הדרמה העולמית והעברית: "טקסטים דרמטיים": מידי שנה יחויבו התלמידים ללמוד מספר טקסטים דרמטיים.
3. סוגיות בתאטרון ובדרמה: "טקסטים עיוניים": מידי שנה יחויבו התלמידים ללמוד מספר טקסטים עיוניים על סוגיות בתיאטרון.
4. הצגה במצדה: ההצגות במצדה בפני תלמידי חט"ב מידיי שנה מהוות חלק מהחובות של תלמידי המגמה .

חלוקת היחידות:

1. יחידת בחינה מעשית בכיתה יא' (מונולוג או דיאלוג 10 דקות).
2. יחידת בחינה מעשית בכיתה יב' (הפקה של לפחות 40 דקות).
   3 יחידות עיוניות בכיתה יב'.